תנ"ך על הפרק - ישעיה ב - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה ב

336 / 929
היום

הפרק

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם׃וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהוָֽה׃כִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹֽנְנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נָכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃וַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְאַל־תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּֽעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃עֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃כִּ֣י י֞וֹם לַיהוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל׃וְעַל֙ כָּל־אַרְזֵ֣י הַלְּבָנ֔וֹן הָרָמִ֖ים וְהַנִּשָּׂאִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־אַלּוֹנֵ֥י הַבָּשָֽׁן׃וְעַ֖ל כָּל־הֶהָרִ֣ים הָרָמִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הַגְּבָע֥וֹת הַנִּשָּׂאֽוֹת׃וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה׃וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה׃וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וְהָאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַחֲלֹֽף׃וּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים׃לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הדבר. זאת נבואה אחרת, גם היא דבקה, כי ציון עתה תפדה מיד סנחריב, ועוד יבוא עת שתהיה לה מעלה גדולה:והנה אמר באחרית הימי'. והם ימי המשיח שהם אחרית ימי עולם. והיה וגו'. והנה לא היו ימים אחרי ישעיהו שלא היו שם מלחמות והנה זה כתוב בספר בן גוריון ובספרי פרס ומדי (נ"א ורומי), כי המלחמה לא שקטה בבית שני ועוד הכתוב העיד ולא ילמדו עוד:[נכון וגו']. ידענו כי הר הבית לא יהיה נשא, רק פירושו, נכון יהיה הר הבית, שירוצו אליו מארבע הפאות כאלו הוא נשא מכל הגבעות:ונהרו. מגזרת נהר בעבור מרוצתו:ושפט. השופט והוא המשיח, כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ"ו נ"ט):לאתים. כמו את מחרשתו ואת אתו (שמואל א' י"ג כ'), ודגשות התי"ו לחסרון הנה הנעלם שהוא במלת אתו:למזמרות. שיזמרו בהם הכרמים:בית וגו'. אלה דברי הנביא מוכיח את ישראל, והטעם אחר שתדעו כי ציון תפדה עתה בעבור המשפט, ועוד יבוא זמן ישועה גדולה לה, חייבין אנחנו שנאמין כולנו בדברי הנבואה שהן אמת כאור, והכניס הנביא עצמו עמהן דרך מוסר, כאשר דבר מש' וסלחת לעונינו (שמות ל"ד ט) או בעבור שגדל עמהם ולמד מדרכי דברי פיהם כאשר אפרש:כי [נטשתה]. יש אומרים כי תי"ו נטשת לנכח השם, והטע' שיודה הנביא לשם כי באמת נטשם כי מלאו מקדם, ורבי משה הכהן אמר כי תי"ו הנכח לישראל, והטע' כי שכחת עמך ותורתו:כי מלאו. יש אומרי' השתגעו כמו קראו אחריך מלא (ישעיהו ט' י"א), והנכון בעיני כי הם מלאים מחכמת בני קדם והם ארם, וכן כתב ארם מקדם ופלשתי' מאחור על כן אחרי כן ועונני' כפלשתי', ויהיה בית יעקב כדרך קריאה, כראשון:ובילדי נכרים ישפיקו. מה שהולידו במחשבה, כי האמצעי בין שתי המחברות יקרא נולד, וישפיקו כמו אם ישפוק עפר שמרון (מלכים א' כ' י'), ואם הם שני' בנייני', והטע' כי די להם בחכמות החיצונות ולא יבקשו הנבואה שהיא האור:ותמלא כסף. קודם זהב בעבור רובו,:ה"א קצה נוסף כה"א לילה, על כן המלה מלעיל:והנה הזכיר למעלה שהוא חכם, ובפסוק הזה שהוא עשיר וגבור, כאשר יזכירם ירמיהו (ירמיה ט' כ"ג):ותמלא. אלילים, מגזרת אל שאין בהן ממש:למעשה ידיו. של צורף, ישתחוו כולם, וכן אצבעותיו:וישח. מבניין נפעל כמו ימס לבב העם (יהושע ז' ה'), והטעם בעבור זה באו לידי שפלות:ואל תשא להם. יש אומרי' שהתי"ו לנוכח השם וטעמו סליחה, והקרוב אלי שאין נפש לאחד מהם שתשא ראש או נפש להם, בעבור שהו' דבר בטעם כטעם וישפל, או תחסר מלת ארץ, כמו ולא נשא אותם האר' (בראשית י"ג ו'), והמדקדק שאמר שמלת אל לא תמצא כי אם על ציווי איננו נכון, והעד ודרך נתיבה אל מות (משלי י"ב כ"ח):בא. שם הפועל, כמו כי בא יבוא (חבקוק ב' ג'), או צווני שיאמר כן כל איש לרעהו:וכן הטמן. מבנין נפעל:עיני. יש עין לשון זכר, והנה הטעם כל אחד מעיני, כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ"ט כ"ב):ושח רום אנשים. להפך כמו יגיה חשכי (תהלים י"ח כ"ט):כי. ושפל. כמו וישפל, כי הוי"ו השיבו לעתיד כמו ובא השמש וטהר (ויקרא כ"ב):ועל. יתכן היות הארזים גם ההרי' וכולם כמשמעו, או הטעם דרך משל לבחורים והגדולי' והעשירים והגבורים והמלכים:ועל ההרים. לפי דעתי מגזרת הרה כאשר אפרש בספר תהלות (תהלים קמח ט'):ועל כל מגדל. בארמון המלך:ועל [כל אניות]. אם הטעם על דרך משל יהיו הסוחרי', ואלה האניות הן לישראל ההולכות אל תרשיש:שכיות. כמו אבן משכית (ויקרא כ"ו א'):ושח. פעם אחרת, כי בעבור כל אלה הנזכרי' יגבה לב בעליהן, ובאבדם ישחו:והאלילים. יחלוף, יכרות וכן כל בני חלוף (משלי ל"א ה'), שיש עליהם מיתה, וקרוב ממנו חלף והלך לו (שיר השירים ב' י"א):כליל. מלה נופלת על יחיד זכר ונקבה ועל רבים, והטעם הכל, כמו כליל תכלת (שמות כ"ח ל"א) כליל תהיה (ויקרא ו' ט"ז):וי"וד יחלוף שב אל השם הנכבד:ביום. אשר עשו לו, העושים, כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'), את אשר כבר עשוהו (קהלת ב' י"ב):לחפר פרות. לפי דעתי שהאחת (נ"א שם אחת) חפרפרת, והוא שם עוף יעוף בלילה כעטלף, ומביא עצמו ביום במקום סתר, ויש אומרי' שהוא עוף שיאכל הפירו' בלילות, והם שתי מלות:לבוא בנקרת. מקום מנוקר:ובסעיפי. כדמות בדים יוצאים מהסלע ויסתרו שם:לערוץ. פועל יוצא, ויתכן היות אל תערוץ (יהושע א' ט') גם כן, ויחסר מלת לבך, ונקר' עריץ (ישעיהו כ"ט כ') שם התואר יוצא כמו האמים (בראשית י"ד ה'):חדלו וגו'. אחר שהשם גזרו עליכם, וזהו מפני פחד יי', אין כח באדם לבטל גזירתיו, על כן חדלו לכם מן האדם שלא יושיעו אתכם כי הבל המה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך